מתמודדי עונה 2

חגית יגודה

חגית (56, בת שלמה) היא מהראשונים שקיבלו רישיון לקנאביס רפואי בישראל. כבר 35 שנים שהיא נעזרת בו לשיפור איכות החיים שלה ואם תשאלו אותה – רק בזכותו היא עדיין איתנו. הכל התחיל מייד לאחר מותו של אביה. במהלך ההלוויה חגית התעלפה על קברו אבל מה שנראה תחילה כהתקף חרדה התברר לאחר בדיקות כסרטן אלים של בלוטות הלימפה. חגית הבריאה אבל הסרטן שב וחזר 3 פעמים. כיום המחלה בשליטה אבל בדרך התווספו סיכוים ותופעות לוואי מהטיפולים הכימותרפיים. חגית מוכרת בציבור בעקבות שביתת רעב שקיימה מול ביתה של שרת הבריאות יעל גרמן לקבלת קנאביס רפואי, וכבר שנים רבות פעילה לקידום הזכויות של המטופלים בצמח. חגית משתמשת במיצויי קנאביס ואת הידע שצברה היא מעבירה הלאה כאשר מלווה מטופלים ועוזרת להם למצוא את הטיפול המתאים להם ביותר.

אווה (בת שבע) אלקובי ז"ל

בשנת 2018, בת שבע (57, יבנה), אמא לשלושה וסבתא לשישה, אובחנה עם סרטן קיבה גרורתי. מספר אונקולוגים הסבירו סמוך לאבחונה כי במצבה לא ניתן לעשות הרבה והמליצו למשפחתה על "בחירה כיצד למות". האופי החזק והאופטימי של אווה לא אפשר לה לוותר והיא עברה ניתוח ניסיוני אשר לאחריו הוגדרה כ"נס רפואי". ובכל זאת, שנתיים לאחר מכן התברר כי הסרטן חזר והתפשט לכבד, לחלל הבטן ולעצמות. בסדרה מציגה אווה בדרכה האופטימית והייחודית את הקשיים וההתמודדות עם המחלה הסופנית, הכאבים הקשים וההקאות החוזרות. עם כל הקשיים, אווה לא ויתרה – היא בחרה בחיים, ושמה לעצמה מטרה להיות בשמחה ולהפיץ טוב ושמחה בעולם. למעשה, נהגה כך עד יומה האחרון – ט' באב, 6.8.2022. חודשיים לאחר הצילומים לסדרה היא נפטרה. יהיה זכרה ברוך.

שירן סלין זיו

שירן (37, פרדס חנה), אחות מוסמכת, גילתה שהיא חולה בסרטן עור מסוג מלנומה ממש לקראת סיום התואר. בדיקה תמימה בשיעור אונקולוגיה בבית הספר לסיעוד, העלתה ממצא חשוד ומשם לאבחון וטיפול נסיוני. בסדרה משתפת שירן בצורה אמיצה וכנה – על התמודדות האישית, המשפחתית והזוגית, ועוברת תהליך מורכב ומרגש שבמהלכו עושה הבחנה חשובה – מחלה היא אולי חלק ממך אבל אסור שתגדיר את מי שאתה.

מלנומה היא גידול מהיר של תאי המלנוציטים שבעור (התאים המייצרים את הפיגמנט מלנין שמשפיע על גוון העור שלנו). מלנומה הוא סרטן העור עם אחוזי התמותה הגבוהים ביותר. בעיקר כאשר מאובחן לאחר שהספיק להתפשט ולשלוח גרורות.

יאן רוזנברג

יאן (34, מרחובות), מאמן ריצה, מתמודד פעמיים – עם ALS (ניוון שרירים) וסוכרת נעורים. אבל הוא לא עוצר לרגע
וממשיך לחיות את החיים בווליום גבוה. את סוכרת הנעורים גילו אצלו בגיל 16, ובעשר השנים לפני שאובחן גם עם ניוון שרירים, לא עשה לעצמו הנחות. הוא התמסר לספורט, השלים לימודים בווינגייט ואף הספיק לפתוח מועדון כושר. כאב לא מוסבר בכתף בזמן אימונים למרוץ המרתון השני בחייו, הוביל לסדרת בדיקות. הפעם האבחנה הייתה קשה הרבה יותר לעיכול. אחרי תקופה של הסתרה, שיתף את העולם בפוסט ויראלי, ומאז מצא זוגיות מאושרת והתחתן. גם היום, ממשיך בצורה מעוררת השראה, לרוץ, לחוות ולמצות כל רגע, כל דקה.

ALS היא מחלה ניוונית קשה וחשוכת מרפא, הנחשבת לקשה ביותר מבין משפחת המחלות הניווניות. המחלה פוגעת בתאי העצב התנועתיים וגורמת לשיתוק הדרגתי ומוחלט של כל שרירי הגוף. תוחלת החיים, מרגע האבחון, משתנה מחודשים ספורים ועד שנים. בישראל חיים כ-600 חולים. 120 חולים מאובחנים מדי שנה ומספר דומה של חולים מתים מהמחלה.
מרבית החולים ב-ALS שורדים, כאמור, שנים בודדות אבל אצל יאן הקצב הוא אחר - איטי יותר. אפשר להאמין שלדרך ההתמודדות שלו, המקבלת ביטוי לאורך הסדרה - תורמת לכך.

רוני נטע בן סדון

מאז גיל ההתבגרות ולאורך שנים, התמודדה רוני (28, תל אביב, במקור מקיבוץ עברון) מכאבי וסת עזים ומשתקים שלא פעם גרמו לה להתעלף. שנים הייתה בטוחה שהיא מפונקת, שזה טבעי, אפילו תקין. רק בגיל 25, אחרי למעלה מעשור של סבל, ביקור אצל גניקולוגית הוביל לתהליך של גילוי. האבחנה – אנדומטריוזיס, מחלה גניקולוגית נפוצה. אחת מכל עשר נשים סובלת מהמחלה, הנגרמת כתוצאה מהימצאותם של תאים דמויי רירית רחם מחוץ לרחם. בשנים האחרונות נעזרת בקנאביס שמקל על כאביה ומאפשר לה לחיות לצד הכאבים. רוני מאובחנת גם עם פיברומיאלגיה וסובלת מפוסט טראומה בעקבות קשר מיני שחוותה במהלך שירותה הצבאי.

שלומי אטון

שלומי סובל מ-PSTD (פוסט טראומה) קשה על רקע שירותו הצבאי במג"ב. ממפכ"ל המשטרה קיבל את עיטור האומץ לאחר שהשתלט על מחבל ומנע ממנו להפעיל את חגורת הנפץ שנשא על גופו. בתקופת שירותו היה שלומי עד לפיגועים רבים, ועד היום עדיין חי אותם כצלקות מדממות. פלאשבקים, סיוטי לילה, חרדה והתפרצויות זעם מלוות אותו ולא נותנות לו מנוח. בישול מהווה עבורו תרפיה, עוד דרך ליצור, להשתלב ולהביע את הרגשות שלו אומנותית וחברתית.