מאי 2022 הוא לא מאי 2021 והוא בטח לא מאי 2020.

במאי 2022 הפכתי לאישה בת 37 , אישה שהיא כבר לא ילדה, אישה שהיא כבר לא סטודנטית, אישה שהיא אחות, אישה שהיא כבר לא אמא לילדה מאוד קטנה.
במאי 2022 אני עובדת כאחות 50% בבית חולים פסיכיאטרי, חגגתי לילדה היחידה והקסומה שלי יומולדת 6, אחגוג בקרוב לבעלי היקר 37 אביבים וחגגתי אני בעצמי שנה וחודשיים של טיפולים.

חודש מאי הוא חודש המודעות לסרטן העור ומלנומה.
במאי 2021 כתבתי פוסט על תהליך גילוי המחלה וקצת שתפתי על הדרך החדשה שנכנסה לחיי, בלית ברירה.
במאי 2022 כשאני כבר "עמוק" בתהליך אני יכולה לשתף שהדרך כלל לא פשוטה.

כל יום שעובר אינו דומה לאחר, יש ימים כאלו ויש אחרים.
יש הרבה חיוכים ויש הרבה בדיחות שחורות וכן יש גם לא מעט דמעות.
יש תופעות , יש מחשבות, יש חלומות, יש רצונות ויש גם הרבה התנגשויות.
יש התמודדויות, יש נגיעה בפצעים, יש חשיפה של קשיים אבל יש גם הרבה חדי קרן ונצנצים.
יש הרבה בירוקרטיה, הרבה פרחים ירוקים, אין סוף תורים, מעקבים, חיבוקים, חברים ופרויקטים.

במאי 2021 חתמתי את הפוסט בנשיקה וביקשתי שלא תזלזלו בנזקי השמש ושתשמרו על גופכם.
במאי 2022 אני מבקשת מכם שוב, להיות במודעות לשינויים ולא לדחות דברים.

נכון, המקרה שלי הוא לא תחת הכותרת של "גילוי מוקדם מציל חיים" , כי אני את "שלי" מצאתי במקרה
אבל העור שלנו הוא המעטפת שלנו, מי שמעניק לנו הגנה ואחראי בין היתר על וויסות, הוא תכשיט צבעוני, הוא חיוני, הוא חשוף ואין שני לו.

אני ממשיכה את היומן מסע שלי בתהליך ההחלמה וההשלמה
עכשיו, תורכם.