אברה קדברא

אני מעלה את הפוסט הזה שוב אחרי שמחקתי אותו, זה לא טריוויאלי בשום צורה לדבר על זה, אבל אני חייב להוריד את זה מעלי, אז אזרתי שוב אומץ.
הפיגוע הראשון רצח ראש הממשלה יצחק רבין.
בתור ילד לראות אנשים לבושים שק וזורקים חול על עצמם לא ידעתי שאני אזכור זאת כל החיים לא פשוט אירוע מכונן.
לאחר מכן מה שקרה היה קינוח מהגיהנום.
בדיוק שסיימתי טירונות במג"ב זה התחיל….
-פיגוע שני, אני מניח תפלין בדוכן של חב"ד בשוק מחנה יהודה ומולי רץ מחבל ומתפוצץ מול העיניים חצי רחוב עף באוויר ומיד דממה.
-פיגוע שלישי,למחרת איבטחנו את השוק ממתאבדים אבל הנבלה עלה על אוטובוס לפני השוק ופוצץ את עצמו.
-פיגוע רביעי,קרב יריות פנים מול פנים ברובע המוסלמי
-פיגוע חמישי,זה כבר היה שבוע אחרי קצת נשמנו המפקד החליט שמי שהיה בפיגועים ינוח ויתפוס עמדה סטטית אני על שער שכם וכמובן לא חולפת דקה וקו 18 מתפוצץ לי מול העיניים ברחוב יפו פעמיים יום אחרי יום
– כמעט פיגוע שישי, היה זה יום שישי בשעה 16:00 מקבלים התראה חמה על מחבל מתאבד בדרך למרכז העיר ירושלים, לבצע פיגוע התאבדות.
במהלך בדיקה על שני חשודים מתגלה חגורת נפץ, תוך כדי מאבק עם המחבל, הוא לוחץ על כפתור ה ON ולא מתפוצץ…
אני הופך ללבן סיד, אך מצליח להשתלט עליו, יושב על פצצה מתקתקת.. בזמן שחבר שלי יורה באויר בשביל למנוע מההמון להבריח את המחבל.
חצי שעה מחכה לחבלן שיבוא לפרק את הפצצה תיק תק תיק תק…
מסיימים את הארוע, ללא נפגעים בגוף,
רק עוד שריטה עמוקה בנפש, וזה כבר היה הקש ששבר את גב המג"בניק.
עד כאן החלק הבעייתי עכשיו נעבור לחלק האומנותי:
מאז השחרור שלי כל פיגוע שיש אני מריח את הדם ושומע את צעקות הפצועים , עובר סיוטי לילה בלתי פוסקים, חווה ניתוקים מהמציאות, דיכאון, התקפי חרדה בלתי נשלטים, התקפי זעם הרסניים, לא ישנתי עשור, ולא לא הייתה תרופה החיים המשיכו כרגיל.
ושכן הייתה תרופה המצב רק החמיר, כדורים נוגדי דיכאון, כדורי שינה, כדורים נוגדי חמצון, כדורים נוגדי כדורים וכדורים, אופטיים למניהם.. קוקטייל קוראים לזה.
עוד פרט קטן שכחתי לא היה עדין זק"א אנחנו גם פיננו חתיכות אדם שעד היום זכורות לי.
שמתי לב כשאני בסטרס אני מדליק גויינט הכל נעלם.
כל הפוסט טראומה הופכת למקרוני כלא הייתה, כמו כישוף מעולם אחר. שלא לדבר על הכאב שהפך לחבר כל שכטה עד שנעלם!!!
כבר 3 שנים אני עם רישיון לקנאביס, כבר 3 שנים אני בתהליך שיקום מטורף.
אז קבלו את הכישוף המוצלח שאין עליו עוררין ואפילו הרופאים שלי ממליצים עליו למטופלי PTSD

אברה קדברא

את השיקום שלי התחלתי לפני 3 שנים, והיום אני כבר לא מרגיש כמו בן אדם שקוף.
נ.ב בלעדיהם כל זה לא היה קורה.
עמותת העטלף.
עמותת לוחמים לחיים.
עמותת מעל'ה.
עמותת טראומה פור גוד.
ועוד דבר אחרון.
לצד כל הקשיים שעוד ישנם, אני בהחלט כבר בדרך להיות שם עבור אחרים מניסיוני האישי.